Études 1 à 3
-
PER202
משל הכבשה האבודה
משל הכבשה האבודה (מתי 18.10-14 ; לוקס 15.3-7) נמסר על ידי ישוע בכפר נחום בספטמבר 32 לספירה, זמן קצר לפני עזיבתו הסופית את הגליל. מתי מדגיש את ההגנה על ה״קטנים״ ואת רצון האל שלא לאבד אף אחד מהם, ואילו לוקס מדגיש את השמחה בשמים על החוטא החוזר בתשובה. דמות הרועה מפנה אל שליחותו המשיחית של ישוע, הרועה הטוב, המכין את תלמידיו להעדרו בהבטיחו להם מדריך רוחני.
הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 15.3-7 (תנ״ך עברי מודרני) :וידבר אליהם את המשל הזה לאמר׃מי זה האיש מכם אשר לו מאה כבשים ואבד לו אחד מהם ולא יטוש את התשעים ותשעה במדבר והלך אחרי האבד עד כי ימצאהו׃והיה כמצאו אתו ישימנו על כתפיו בשמחה׃ובא אל ביתו וקרא לאהביו ולשכניו יחד לאמר שמחו אתי כי מצאתי את שיי האבד׃אני אמר לכם כי כן תהיה שמחה בשמים על חוטא אחד השב יותר מעל תשעים ותשעה צדיקים אשר לא יצטרכו לתשובה׃תנ״ך בעברית מודרנית (פרנץ דליטש), נחלת הכלל — eBible.org -
PER243
משל הכבשה האבודה שנמצאה
מאמר זה עוסק במשל הכבשה האבודה בבשורה על פי לוקס, ומדגיש את שמחת האל על הצלתו של חוטא. הוא משתלב בשלושה סיפורי משלים, המציגים גוונים שונים של חיפוש ושל הצלה.
הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 15.11-32 (תנ״ך עברי מודרני) :ויאמר איש אחד היו לו שני בנים׃ויאמר הצעיר אל אביו אבי תנה לי את חלק הרכוש אשר יפל לי ויחלק להם את הנחלה׃ויהי מקץ ימים ויאסף הבן הצעיר את הכל וילך אל ארץ רחוקה ושם פזר את רכשו וילך בדרך סובאים וזוללים׃ואחרי כלותו את הכל היה רעב חזק בארץ ההיא ויחל להיות חסר לחם׃וילך וידבק באחד מבני המדינה בארץ ההיא וישלח אותו אל שדותיו לרעות חזירים׃ויתאו למלא את בטנו בחרובים אשר יאכלו החזירים ואין נתן לו׃וישב אל לבו ויאמר מה רבו שכירי אבי ויש להם לחם לשבע ואני אבד ברעב׃אקומה נא ואלכה אל אבי ואמר אליו אבי חטאתי לשמים ולפניך׃ונקלתי מהקרא עוד בנך שימני כאשר שכיריך׃ויקם ויבא אל אביו עודנו מרחוק ואביו ראהו ויהמו מעיו וירץ ויפל על צואריו וישקהו׃ויאמר אליו הבן אבי חטאתי לשמים ולפניך ואני נקלתי מהקרא עוד בנך׃ויאמר האב אל עבדיו הוציאו את השמלה הטובה מכלן והלבישהו ותנו טבעת על ידו ונעלים ברגליו׃והביאו את עגל המרבק וטבחו אתו ונאכלה ונשמח׃כי זה בני היה מת ויחי ואובד היה וימצא ויחלו לשמח׃ובנו הגדול היה בשדה ויהי כאשר בא ויקרב אל הבית וישמע קול זמרה ומחלות׃ויקרא אל אחד הנערים וישאל מה זאת׃ויאמר אליו כי בא אחיך ויטבח אביך את עגל המרבק על אשר הושב לו שלם׃ויחר לו ולא אבה לבוא הביתה ויצא אביו וידבר על לבו׃ויען ויאמר אל אביו הנה זה שנים רבות אני עבד אתך ומימי לא עברתי את מצותך ומימי לא נתת לי גדי למען אשיש עם רעי׃ויבא בנך זה אשר בלע את נחלתך עם הזנות ותזבח לו את עגל המרבק׃ויאמר אליו בני אתה תמיד עמדי וכל אשר לי לך הוא׃אבל נכון לשוש ולשמח כי אחיך זה היה מת ויחי ואבד היה וימצא׃תנ״ך בעברית מודרנית (פרנץ דליטש), נחלת הכלל — eBible.org -
PER245
משל הבן האובד
המאמר בוחן את משל הבן האובד בבשורה על פי לוקס, ומדגיש את הסליחה ואת האהבה האלוהית. האב מקבל בחיבה את הבן החוזר בתשובה, בניגוד לבן הבכור המותח ביקורת על הסלחנות הזו. משל זה, ציר מרכזי בפרק 15, ממחיש את חיפושו של אלוהים אחר התועים. לוקס מסדר מחדש את הסיפור כדי לחזק את מסריו התיאולוגיים על מלכות השמים.
הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 15.11-32 (תנ״ך עברי מודרני) :ויאמר איש אחד היו לו שני בנים׃ויאמר הצעיר אל אביו אבי תנה לי את חלק הרכוש אשר יפל לי ויחלק להם את הנחלה׃ויהי מקץ ימים ויאסף הבן הצעיר את הכל וילך אל ארץ רחוקה ושם פזר את רכשו וילך בדרך סובאים וזוללים׃ואחרי כלותו את הכל היה רעב חזק בארץ ההיא ויחל להיות חסר לחם׃וילך וידבק באחד מבני המדינה בארץ ההיא וישלח אותו אל שדותיו לרעות חזירים׃ויתאו למלא את בטנו בחרובים אשר יאכלו החזירים ואין נתן לו׃וישב אל לבו ויאמר מה רבו שכירי אבי ויש להם לחם לשבע ואני אבד ברעב׃אקומה נא ואלכה אל אבי ואמר אליו אבי חטאתי לשמים ולפניך׃ונקלתי מהקרא עוד בנך שימני כאשר שכיריך׃ויקם ויבא אל אביו עודנו מרחוק ואביו ראהו ויהמו מעיו וירץ ויפל על צואריו וישקהו׃ויאמר אליו הבן אבי חטאתי לשמים ולפניך ואני נקלתי מהקרא עוד בנך׃ויאמר האב אל עבדיו הוציאו את השמלה הטובה מכלן והלבישהו ותנו טבעת על ידו ונעלים ברגליו׃והביאו את עגל המרבק וטבחו אתו ונאכלה ונשמח׃כי זה בני היה מת ויחי ואובד היה וימצא ויחלו לשמח׃ובנו הגדול היה בשדה ויהי כאשר בא ויקרב אל הבית וישמע קול זמרה ומחלות׃ויקרא אל אחד הנערים וישאל מה זאת׃ויאמר אליו כי בא אחיך ויטבח אביך את עגל המרבק על אשר הושב לו שלם׃ויחר לו ולא אבה לבוא הביתה ויצא אביו וידבר על לבו׃ויען ויאמר אל אביו הנה זה שנים רבות אני עבד אתך ומימי לא עברתי את מצותך ומימי לא נתת לי גדי למען אשיש עם רעי׃ויבא בנך זה אשר בלע את נחלתך עם הזנות ותזבח לו את עגל המרבק׃ויאמר אליו בני אתה תמיד עמדי וכל אשר לי לך הוא׃אבל נכון לשוש ולשמח כי אחיך זה היה מת ויחי ואבד היה וימצא׃תנ״ך בעברית מודרנית (פרנץ דליטש), נחלת הכלל — eBible.org